הנה תמונה שבוודאי מוכרת לכל מי שעיניו גם בשמיים:
ציפורים נוסקות מעלה מעלה באמצעות אוויר חם . הן חגות במעגלים הולכים ומתרחבים בספירלה אנכית, שנקראת טרמיקה. הן מגיעות בסופו של דבר לאוויר קר ומתחילות בגלישה לכיוון הרצוי.
ציפורים נוסקות מעלה מעלה באמצעות אוויר חם . הן חגות במעגלים הולכים ומתרחבים בספירלה אנכית, שנקראת טרמיקה. הן מגיעות בסופו של דבר לאוויר קר ומתחילות בגלישה לכיוון הרצוי.
דמיינו לעצמכם, שהטקסט שאתם כותבים נכתב על פי חוקי הטרמיקה.אתם מתחילים במעגלים קטנים. כן, מעגלים, לא קו אנכי. בכל מעגל אתם מגיעים לנקודה גבוהה יותר, עם יותר ידע. אתם חושפים את המסר שלכם בהדרגה, בונים את הטרמיקה הייחודית שלכם.
ולא רק זאת! כל מעגל מכיל את המעגלים האחרים שמתחתיו. כל התקדמות אנכית מכילה רמזים לידע שכבר נוצר במשפטים הקודמים.
מה השאלה הבאה? איך זה אפשרי?
מבנה השפה הוא כה מתוחכם ועשיר! כמו שהציפורים חשות את הטרמיקה בגופן, כך אתם תוכלו לחוש את הטקסט ואת הדאייה למעלה. הנה משהו שטבעי לכם: די בכך שתשתמשו ב"הוא" ותרמזו על משהו שעלה קודם לכן. די בכך שתתחילו ב"לעומת זאת", ובכך תאספו את המעגל הקודם. "זאת"- משהו שצוין קודם לכן, ואתם נושאים עולמות ונוסקים למעלה.
דרכים רבות לאיסוף הרמזים והנעתם אל עבר הגלישה. אם רק תוכלו לראות בטקסט תנועה שלכם אל עבר חוסר המאמץ. .. כאשר הקורא מגיע אל האוויר הקר, הוא מתחיל לגלוש פנימה, אל ההבנה בתוכו. ההבנה הזו כל כך מרגיעה...ועד שלא תגיעו אליה לא תחדלו לדאות למעלה, או, לחילופין, כאשר תתעייפו, תעזבו את הגזרה לטובת מקום אחר.
תחושת התנועה של הטקסט היא הספירלה ותפקידכם בלהקה לאסוף את הרמזים הלאה לעבר הבנת המסר בעצמותיכם.
כיצד אתם מניעים את הטקסט שלכם באתר? כיצד אתם דואים, ומה זה בשבילכם שיש גלישה???
